שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
241
גורי פלטר שואל/ת: ראיתי שכתוב "דחף" על דלת. האם זו עברית תקינה? לידיעתי צ"ל "דחוף" (וו חלומה) כמו "משוך". בקיצור - איך צריך לרשום את הפועל "דחף" בציווי?
רוביק עונה:
הצורה התקנית, מסתבר, היא אכן דחף ולא דחוף. זאת למרות שהשימוש המקובל הוא בחולם.
242
שני יונה שואל/ת: מה נכון להגיד: "שפת האם שלהם היא אינה עברית" או "שפת האם שלהם אינה עברית", או בכלל "שפת האם שלהם איננה עברית"?
רוביק עונה:
"היא אינה עברית" היא עודפות ואיננה מקובלת או נכונה. בין 'אינה' ל'איננה' אין הבדל, והבחירה היא משלבית. 'אינה' משמשת במשלב מעט גבוה יותר מ'איננה'.
243
נועה שואל/ת: האם נכון לומר בעברית: שאלות שנשאלו לרבנים. (הכוונה בעיקר לשימוש במילית "ל")?
רוביק עונה:
אין כל סיבה להוסיף את מילית היחס ל-. יש לומר 'שאלות שנשאלו רבנים'. השימוש ב'נשאלו ל...' מופיע בשיח הדתי אך הוא נדיר, והוא מרמז שהשאלות נשלחו לרבנים כדי שישיבו עליהם. עם זאת זו אינה שגיאה דקדוקית.
244
ניר שואל/ת: מה צריך לבוא אחרי אשמח? האם נכון להגיד: אשמח שתגיד לי / שתביא לי... או אשמח אם תגיד/תביא... או שמא צורה אחרת? הכוונה לשימוש בטקסט רשמי, לא ספרותי.
רוביק עונה:
הצורה הרשמית והספרותית כאחד היא "אשמח אם תביא לי". יש כאן משפט תנאי: אם תביא לי או תאמר לי דבר מה, תגרום לי שמחה. הצורה "אשמח ש..." היא דיבורית, וכאן 'אשמח' היא חלופה ל'אני מצפה ש...', 'אני מבקש ש...'.
245
תהילה שואל/ת: האם נכון לומר "הרי ש...", או שחובה להשמיט את ש' השיעבוד?
רוביק עונה:
בדרך כלל אחרי 'הרי' לא תבוא ש' השעבוד: 'הרי את מקודשת', 'הרי עשינו מה שביקשת' וכדומה. ש' השעבוד מתבקשת בחלקו השני של משפט תנאי, כאשר אחריה תבוא פסוקית: "אם לא פגעת בו בכוונה, הרי שאתה חף מפשע".
246
אילן כשרי שואל/ת: אני מבקש לדעת גם דרכך, מה היא ההגייה נכונה: תַקִינה, או תְקינה?
רוביק עונה:
צורת היחיד היא תַקִּין, בדומה למילים אַדִּיר, תַקִּיף, כִּביר וכדומה, שבהן יש דגש חזק בע' הפועל. צורת הנקבה היא תַקִּינה, וברבים: תַקִּינים, תַקִּינות.
247
שני שואל/ת: מה נכון לאמר ? עדיף ? יותר עדיף ? האם יותר עדיף זו שגיאה ?
רוביק עונה:
'יותר עדיף' נשמע בשפת הדיבור ומקורו ככל הנראה בסלנג הבאר שבעי. עם זאת יש לו שורשים בביטוי התלמודי-ארמי 'טפי עדיף' הנפוץ בספרות ימי הביניים, ואולי מכאן מקורו. הביטוי מכיל עודפות, אבל עודפות אינה שגיאה אלא בחירה סגנונית. בשימושים הלשוניים יש עודפויות רבות שרובן התרגלנו כמו 'לעלות למעלה', או 'תצא בחוץ' מפיו של מרן.
248
אנור שואל/ת: האם נכון להגיד: לא היה מתוכנן כלל? הכוונה שלא היה מתוכנן בכלל.
רוביק עונה:
הדרך התקינה והקדומה יותר בעברית היא בשימוש במילה 'כלל' במשמעות לגמרי, לחלוטין, במשפטי שלילה. היא מופיעה במשנה, למשל: "לא היו מתעַנִין כלל" (מסכת תענית). הצורה 'בכלל' במשמעות הזו נכנסה לשימוש בעברית החדשה, והיא אופיינית היום יותר לשפת הדיבור.
249
גיורא שנר שואל/ת: איך נכון לומר: אני סבור או אני סובר. אם אני משווה לפעלים אחרים, כי אז נכון לומר "סובר" אני חושב ש... ולא אני חשוב ש... אני יודע ש... ולא אני ידוע ש... עם זאת, במרבית המקרים אומרים "אני סבור ש.." אשמח אם תאיר את עיניי.
רוביק עונה:
ההסבר ההיסטורי הוא שזו דרך המשנה, ושם היא דרך נפוצה וכמעט בלעדית: "סבור אני...", "סבור הייתי...", וכך היא משמשת עד היום. לצד זה "אני סובר ש..." היא דרך ביטוי נכונה ולגיטימית. פילוסופית אפשר לראות כאן דרך חשיבה שלפיה הידיעה הנכונה מוקנית לאדם מסביבתו או מאיזו חוכמה כללית ולכן יש כאן מקום לצורה הסבילה.
250
תמר שואל/ת: מה נכון יותר לומר: האם אפשר שנדבר מחר, או האם אפשר לדבר מחר?
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות. אחרי 'אפשר' יכולה לבוא פסוקית שעבוד. בלשון ימי הביניים יש שימושים רבים במשפטים כמו "אפשר שיאמר...", "אפשר שיעמוד.." וכדומה. הדרך השנייה נהוגה ופשוטה יותר ומומלצת בשיחת יומיום.
251
ליאל שואל/ת: איך נכון לומר את המילה ״לגמרי״? במלרע או במלעיל? והאם צורת ההגייה של המילה ״לגמרִי״ שנהגית עם חיריק במקום הצורה הרגילה תקינה?
רוביק עונה:
'לגמרי' היא מילה שמקורה ארמי-תלמודי. היא שייכת לקבוצה גדולה של מילים שבהן אין קביעה מוחלטת של הטעם, הן יכולות להופיע גם במלרע וגם במלעיל. דוגמאות: אגב, איפה, כאילו, כמה ועוד. כולן שייכות לקבוצת מילות התפקיד ולא שמות או פעלים, ולכן אינן שייכות למערכת עם כללים קבועים. בדרך כלל שימוש ב'לגמרי' (וגם ביתר המילים בקבוצה) במלרע מעיד על שפה גבוהה במכוון. לגמרֵי יבוא תמיד בצירה מלא בסופו, ולא בחיריק.
252
רז ישראלי שואל/ת: מותר לומר הלואי ו-, או שמא הצורה הנכונה היחידה היא הלואי ש-?
רוביק עונה:
מותר לומר 'הלואי ו-'. הצורה הזו מופיעה כבר בלשון חז"ל: "הלואי ויתפלל אדם כל היום כולו" (מסכתות קטנות). לצד זה 'הלואי' יופיע בדרך ללא כל מילית שעבוד: "הלואי היה לי אבא" (תלמוד ירושלמי), או בצורה הנפוצה ביותר, מהמדרשים ואילך, 'הלואי ש': "הלואי שיהיו לבני אלו עבדים" (מדרש תנחומא).
253
דורית שואל/ת: האם ניתן להגיד נָחֵל ב.... במקום נתחיל ב....?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות ותקניות. 'נתחיל' וכן 'התחיל' מקובלת יותר בלשון הדיבור מ'נָחֵל' או 'הֵחֵל'. השורש שונה. נָחֵל או החל הם מן השורש חל"ל ומופיעים בתנ"ך. מן המילה התנכית תְחִלָּה נולד בלשון חכמים שורש חדש: תח"ל, ומכאן הפועל התחיל (ובעתיד יתחיל, נתחיל).
254
קרן שואל/ת: האם ניתן לומר נסג במקום נסוג?
רוביק עונה:
נסוג הוא פועל בבניין נפעל מן השורש סו"ג שבו נשמרת התנועה של ע' הפועל: נסוגתי (או נסוגותי), כמו נכון (שורש כו"ן) ועוד. הצורה נָסַג אינה נכונה.
255
שרגא שואל/ת: איך צריך לומר או יותר נכון לכתוב - שנים רבות או שנים הרבה, ואולי אפשר גם וגם?
רוביק עונה:
'שנים הרבה' היא צורה ספרותית, ולא נהוג להשתמש בה בשימוש יומיומי. אפשר לומר גם 'הרבה שנים', אך הצורה הנאה יותר בטקסט מסוגנן היא 'שנים רבות'.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >