שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
שרה טור שואל/ת: האות צ' בא״ב העברי היא צדי או צדיק? אני יודעת שמקור הק׳ באות צדיק הוא מהאות הבאה (אגב -קוֹף או קוּף). אבל מצאתי שהשם צדיק דבק בה כבר בתקופה קדומה. מה נכון?
רוביק עונה:
אכן, הצורה המקובלת היא צדי, אבל כבר במדרש נמצא את הצורה המשנית צדיק. קוֹף וקוּף משמשות בלשון חכמים בערבוביה.
2
טל ספיר שואל/ת: קראתי את המאמר שלך לגבי צבעים, ובכל זאת כמה שאלות: 1. אדום, כתום, צהוב, סגול. כולם משקל קָטול. מדוע צבע "חום" אינו במשקל זה? 2. אדום הופך לאדמדם וצהוב לצהבהב. למה הופך חום? חוםחום? חמחם? 3. איך המילה סגלגל הפכה מעבר לתיאור צבע, גם למילה שמשמעותה אובאלי?
רוביק עונה:
הצבעים לא נוצרו בהינף אחד אלא לאורך הדורות, והמפתיע הוא דווקא שכמעט כולם נוצקו באותו משקל. לצד חום אפשר למצוא גם את תכלת (מקביל לתכול) וצבעים נוספים במקורות כמו שני וארגמן. הצבע החום נקשר לחוֹם, לצבעו של דבר מה שחומם ונשרף. המשקל המיוחד של חום מקשה על יצירת צורת הקטנה. 'סגלגל' בהוראת אליפטי מקורו ארמי, המילה קרובה כנראה למילים 'עגול'" ו'גלגל', בבניין ספעל, המוכר בשפות השמיות, וממנו התגלגלו בין היתר לחיינו הפעלים להסתלבט ולהסתערב.
3
איתי וולקוביץ שואל/ת: בפודקאסט קולולושה, תיארת את שיבוש יידוע הסמיכות, כאשר ה' הידיעה נוספת לנסמך ולא לסומך, כמשהו שהתחיל מסלנג צה"לי. תהיתי האם לא ייתכן שמדובר בשיבוש שמגיע ישירות מלשונות אירופיות. במיוחד בשפות גרמאניות, צירוף סמיכות הופך למעשה למילה אחת, והוא מיודע כמו מילה רגילה לחלוטין. האם יכול להיות שהאשכנזים דוברי היידיש פשוט היו רגילים ליידע צירופי סמיכות כמילה אחת, והשיבוש הוא בעצם עוד השפעה של היידיש על העברית?
רוביק עונה:
יש גילויים של יידוע הנסמך גם במקורות, אם כי אינם רבים: השטר חוב, הבעלי דינים, התלמידי חכמים, הבית אב, התלמוד תורה ועוד. המקור ליידוע הנסמך אינו הצהלית, אך כפי שקבעתי במחקר, בצהלית מדוברת זו ברירת המחדל: הקורס קצינים, הסמל מחלקה, והיא מאפיינת תופעת דיבור ישראלית-ילידית. קשה לראות כאן השפעה ישירה של היידיש על הצברים, אלא התייחסות לצירופי סמיכות כאל יחידה לשונית אחת, ומכאן שיידוע הנסמך טבעי יותר מאשר יידוע הסומך. התייחסות כזו קיימת בדקדוק העברי הקלסי, כאשר בסמיכות חל חוק החיטוף: שָדה ביחיד, שְדה כותנה בסמיכות.
4
מיכאל יודקובסקי שואל/ת: מילים רבות הקשורות בדיבור בקול רם או בהפקת רעש מתחילות ב 'צ'. למשל צרח, צעק, צווח, וגם צרם, צפר. האם זה מקרה? האם יש הסבר לכך?
רוביק עונה:
התופעה מרתקת, הניסיון להשיב עליה חשוד בספקולטיביות. קיימת תאוריה סבירה ששיטת השורשים החלה משורשים דו-עיצוריים שהורחבו, ולכן יתכן שהדבר חל על צרח וצרם, וגם על צעק וזעק. צ' הוא עיצור נחצי כבד, ואפשר להניח שהוא השפיע על פעלים או שמות עצם המייצגים קול חזק, אך כאמור זו השערה שאינה ניתנת להוכחה.
5
גידי שואל/ת: בשפות בהן יש לשון זכר ולשון נקבה, האם מדע הבלשנות יכול להסביר מדוע לעצם, בעל חיים וכל מושג אחר נקבע שם בזכר או בנקבה? האם יש שיטה כל שהיא בקביעות הללו? מדוע בשפה אחת שם של מושג כלשהו הוא בלשון זכר, ואותו מושג עצמו בשפה שונה הוא בלשון נקבה?
רוביק עונה:
מגוון החלוקה המגדרית בשפות העולם הוא עצום, כמעט לכל שפה כללים משלה והיסטוריה משלה, וכל ניסיון להצביע על שיטה מסדרת בעניין נדון לכישלון. גם בתוך השפות עצמן כמעט אי אפשר להגיע למיון שיטתי של שמות עצם שאינם בעלי מין ביולוגי. מדוע אבן היא נקבה וסלע הוא זכר? התשובה טמונה בדמדומי השפה העברית, ואולי בשפות שמיות קדומות יותר.
6
יהודית שואל/ת: שמעתי שהמון רב של פסוקים או מילים בתורה ובנ"ך מתחילות באות ו'. כך למשל פסוקי מגילת רות כולה מתחילות בו', להוציא שמונה. האם יש נתונים מספריים לכך? כמו כן, האם זה נכון שיש רק מילה אחת בלשון המקרא שהאות הפותחת של השורש שלה היא האות ו' - ווי העמודים, ואם כן מה השורש של וידוי? ייד"ה או וד"ה?
רוביק עונה:
יש מן הסתם היכן שהוא נתון על מספר הפעלים הפותחים באות ו', שהיא ו' הרצף המכונה בטעות ו' ההיפוך. במקרא 300,000 מילים בערך, ואפשר להניח שמדובר בעשרות אלפים. המילה ו"ו היא חסרת שורש, כמו עוד 1500 מילים במקרא, ולצידה עוד מילה מקראית אחת המתחילה בו' – ולד. לגבי השורשים, יש ארבעה שורשים במקרא המתחילים בו' ולחילופין בי', זהו אותו שורש וחלק ממימושיו הם בו' וחלק בי', אם כי מימושי ו' מאוחרים יותר: ידע/ודע, ידה/ודה, יכח/וכח, ועד/יעד. השורשים וד"א, ות"ר, ות"ק וור"ד מתחילים בלעדית בו' אך אינם מופיעים במקרא. המילה המקראית ולד קשורה לשורש יל"ד, אך ול"ד אינו מוכר כחלק ממערכת השורש.
7
נופר שואל/ת: יש שיר שהכרתי דרך תנועת הנוער שלי (המחנות העולים) שהולך כך: "יעלוז שדי וכל אשר בו, יעלוז שדי, אייאייאיי. אז ירננו כל עצי היער" וחוזר חלילה. בדיקה בגוגל העלתה שמדובר בפסוק מתהילים צו, ובדיקה מדוקדקת יותר השאירה אותי במבוי סתום. בקהילה-נֶט נטען שזהו חלק בודד מתוך שיר של שאר הפסוק בשם "ישמחו השמיים" שכתב בוניה שור מנצר סירני ב-1952, אבל אף אתר אחר שמצאתי לא אישר זאת. את השיר ישמחו השמיים מצאתי במספר גרסאות שונות שנטענו להן מספר מלחינים שונים, אבל באף אחת מהן לא צורף הבית ההוא, אלא נפסקה השירה ב"ישמחו השמיים ותיגל הארץ, ירעם הים ומלואו". בנוסף, המנגינה של הגרסאות שמצאתי ביוטיוב הייתה זרה לי. תהיתי אם תוכל להבהיר את עיניי. אשמח לדעת מה הסיפור של השיר.
רוביק עונה:
הפסוק המלא בתהלים אכן הפך לשיר, הלחן שנמצא נכתב על ידי צבי טלמון, ללא קשר לשיר הידוע 'ישמחו השמים'. השיר שהושר בתנועות הנוער אינו מוכר לי.
8
אלכס שואל/ת: האם קיימים צירופים של מילת היחס "עד" עם שמות-גוף? ואם לא - מה משמש במקומם?
רוביק עונה:
מילת היחס 'עד' המתייחסת לכינוי גוף תופיע תמיד עם כינויים חבורים: עד הוא – עָדָיו, עד הם – עֲדיהֶם וכדומה. כמו כן ניתן להשתמש במילת היחס 'אל' כחוצצת: עד אליו, עד אליהם.
9
ראם בנטל שואל/ת: אחותי ביקשה הסבר אודות המילה אתכם. הרי ביחיד זה אותי / אותו / אותה. וברבים זה נהיה אתכם / אתכן, אבל אותנו. כל העניין לה נשגב מבינתי, ולכן אשמח לביאור.
רוביק עונה:
מילת היחס שממנה נוטים את המילים בשאלה היא 'אֶת', המייצגת מושא. זהו מושא חבור, אבל רק בצורות אֶתכם/אֶתכן הוא שומר על המילית המקורית, בעוד שבכל יתר המקרים הוא מומר ל'אות-', מסיבות פונטיות. בלשון הדיבור יש נטייה לאנלוגיות ולהאחדה, ולכן נוטים גם לומר אותכם, אותכן, אך אלה צורות לא תקניות.
10
טל לחמן שואל/ת: מילת היחס 'עַד' יכולה להופיע כצירוף במספר אופנים: עד הסוף/עד לסוף, עד לַגְּבוּל /עד הגבול, עד הבית/עד לבית, עד כאן/עד לכאן. השימוש ב-'ה' הידיעה נראה ברור (בעיקרו). האם יש כללים ברורים מתי משתמשים ב-'ל' או לא?
רוביק עונה:
מילית היחס ל- אחרי 'עד' מיותרת, היא אינה מוסיפה מידע ומסורבלת, ובדרך כלל אין לה בסיס במקורות. אין כאן שגיאה דקדוקית אלא שגיאה סגנונית.
11
אילן אבקסיס שואל/ת: מדוע הסביל של 'נתן' זה 'ניתן' ולא ננתן? (כמו ננעל וננגח למשל). ניתן רומז לבנין פיעל שהוא פעיל ולא סביל. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן (ישע' ל"ה 2). אם ההסבר הוא שיש דגש חזק בת"ו במקום הנו"ן. אז מדוע זה לא ניעל או ניגח?
רוביק עונה:
אכן לנ' כפ' הפועל יש נטייה להיעלם ולהיטמע בע' הפועל: נישָא, ניתָן, ניגָר ועוד. כך גם בבניינים אחרים: להגיד, הוגד, ניסע (קל עתיד) ועוד רבים. כאשר ע' הפועל גרונית היא אינה יכולה להטמיע את הנ' כדגש חזק ולכן: ננעל, ננאם (בעבר נפעל), אם כי נהוג לומר ניחת לצד ננחת בעבר. יש יוצאים מהכלל גם בעניין זה, כגון הצורות ננגח, הנציח ועוד.
12
אמנון שפירא שואל/ת: אם הירדן והירקון (ברשימה נוסף גם הירמוך - היש תיעוּד לצוּרתו המיודעת?) מיוּדעים רק בשל היות היסוד "יר" המילה הכללית לנהר (שהרי אין מיידעים שמות פרטיים), היֵש ליַחס את מנהגנוּ ליידע שמות נהרות והרים לשׂפות אירופיות (בעיקר ליידיש/גרמנית)? ומה עם הַגִּלְבּוֹעַ?
רוביק עונה:
יידוע נהרות והרים אינו נפוץ, ונראה שהוא ניזון בעיקר באנלוגיה לכמה דוגמאות מקראיות. לא נראה שיש כאן השפעה זרה. באנגלית למשל נאמר 'הר אוורסט' או 'נהר תמז'. הירמוך אכן מופיע בלשון חכמים ללא יידוע, והיידוע נוסף לו בעת החדשה. הר גלבוע מופיע בדרך כלל ללא יידוע, ופעמיים בצורה 'בַגלבוע'. התיזה שמדובר בהשפעה מצרית בכמה מהמקרים עומדת בעינה.
13
שנית מיכאלי שואל/ת: האם המילה ספרן נוצרה משורש ומשקל או מבסיס וצורן סופי? מדען, רפתן - בסיס וצורן סופי? למילה ספרן ניתן להתייחס גם כמשקל קטלן?
רוביק עונה:
'ספרן' שייכת למילים רבות שהן בתחום האפור בין הגזירה המשורגת (שורש/משקל) לגזירה הקווית (בסיס+סופית), המוכרת בדיונים על משקל קטלן. זאת כיוון שאין פה שירוג של ממש, אלא שינוי תנועות בתוספת הסיומת -ן. בדיון בנושא זה באקדמיה נכתב: "נשאלת השאלה אם התפיסה התאורטית השואפת לחלוקה ברורה בין גזירה בדרך של שורש ומשקל ובין גזירה בדרך של בסיס וסיומת – עומדת גם במבחן המציאות הלשונית". התשובה לטעמי היא שחלוקה ברורה כזו אינה מוחלטת ובמקרים שונים גם אינה דרושה.
14
יאיר שואל/ת: איך במקור היו מבטאים קובוץ לעומת שורוק? צירה לעומת סגול? ותמיד היה לי קשה להבין את ההסבר להבדל בין פתח לקמץ - כי אם נאמר שקמץ נשמע כמו O אז עכשיו מה ההבדל בינו לבין חולם?
רוביק עונה:
בעברית המודרנית אין כל הבדל בין התנועות שבשאלה, ומדובר בחמש תנועות יסוד. ההבדלים נעוצים במסורות הגייה קדומות. גם השוואים הנעים והחטפים איבדו את ייחודם, ובדרך כלל נשמע אותם או כתנועה שלמה או כאפס תנועה, וזה גם גורלם של הדגשים החזקים פרט לעיצורי בכ"ף. הבדלי הניקוד נועדו לשמר את המסורת הדקדוקית, ויש להם תפקידים בתחום זה. למשל: חָלַש הוא פועל, חַלָּש הוא שם תואר.
15
אבישי סימון שואל/ת: חבר שאל אותי מהי החוקיות הקובעת את אופן השימוש בסיומות שייכות המשייכות אדם למקומו. (למשל בנתניה גר נתניתי, בירושלים ירושלמי, בפתח תקוה פתח-תקואי ובמקסיקו מקסיקני).
רוביק עונה:
במקרה של שמות עבריים העיקרון מוליך אל סיום השם. ירושלים מסתיימת במ' – ירושלמי, כמו תל אביבי או רחובותי. כאשר הסיומת היא ה' הנקבה סיומת התואר תהיה =תי: נתנייתי, חדרתי. בסיומת -ייה: סיומת התואר תהיה -ני: נהרייני, הרצלייני. חיפה זכתה בתלמוד לשם התואר חיפני, כמו בשפת התלמוד, או חיפאי. כאשר הסיומת בתנועת o הסיומת היא -אי: עכואי, יפואי. לגבי מקומות זרים אין כללים קבועים ויכולות להיות כמה אפשרויות. מרוקאי לעומת מרוקני, פורטוגלי מול פורטוגזי ועוד.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >