שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
עודד פרייליך שואל/ת: 'בראשית ברא ... והארץ היתה ...'. שאלה דקדוקית. הנח לפירוש המקובל. האם אפשר להבין את 'היתה' כמציינת מצב שהיה קודם ל'ברא', והסתיים עם מעשה הבריאה? בתרגום השבעים בא en [ה-e כאן היא eta], בוולגטה בא erat שניהם אימפרפקט. האם יש דרך הבחנה בעברית בין פרפקט ואימפרפקט?
רוביק עונה:
השאלה העסיקה פרשנים רבים והדעות חלוקות. על פי עמדה אפשרית הארץ או היקום היו קיימים באופן כאוטי לפני הבריאה, ומעשה הבריאה השליט בהם סדר. מכאן שאלות תאולוגיות רבות נוסח 'מי ברא את העולם לפני שאלוהים ברא את העולם'. האפשרות השנייה המקובלת יותר, או לפחות מעלה פחות שאלות היא, שאחרי רגע הבריאה, היקום שנברא זה עתה היה אכן חסר סדר, ומרגע זה אלוהים החל להשליט בו סדר. לגבי סוגיית המושלם-לא מושלם, הקשורה בממד האספקט של השפה, התשובות לכך אינן בתורת הצורות, בניגוד לאנגלית, למשל, אלא בסגנון ובבחירות תחביריות. למשל 'היה הולך' היא פעולה שאפשר לטעון שאינה מושלמת לעומת 'הלך'.
2
ראם בנטל ואורנה סער שואל/ת: מה ההסבר לכך שאומרים אֶתכם ולא אותכם?
רוביק עונה:
ההסבר לכך מורכב מאוד וזה אינו המקום לפירוט יתר. הוא קשור בהתפתחות הנטיות של מילית היחס אֶת-. הצורות המוקדמות, הנקשרות ל'עם', היו תמיד בחיריק: איתי, איתו איתכם וכדומה. בצורות המאוחרות יותר החלו השפעות של תנועת הנטייה. ברוב המקרים התקבעה תנועת o, המתרחקת דווקא או מתבדלת מתנועת הנטייה. אותי ולא אֶתי, אותנו ולא אֶתנו. תנועת e של אֶת נשמרה במקרים שבהם תנועת הנטייה הייתה e – ומכאן אֶתכֶם, אֶתכֶן, אם כי בכמה מקומות במקרא אפשר למצוא את הצורה 'אותכם', הנחשבת היום שגויה. בצורת הנסתרים אכן מופיעות במקרא הצורות אֶתהֶן , אֶתהֶם, אבל באנלוגיה לרוב הנטיות השתרשו הצורות 'אותם', אותן'.
3
רזיה יפה שואל/ת: מדוע הנטייה של אח, אב, חם היא בתוספת י' (אחיו, אביו, חמיו), אבל של סב - סבו? נטיית המילים בעברית נשענת על צורת הסמיכות.
רוביק עונה:
מילים בזכר מסתיימות בעברית בדרך כלל בעיצור ללא תנועה. בקבוצת מילים חשובות אך מעטות יחסית, צורת הסמיכות של מילה מסתיימת בתנועה: אב=אבי, חם=חמי, אח=אחי. יש לכך שורשים בהתפתחות מוקדמת מאוד של השפה. לכן הנטייה במקרים אלה תהיה אביו, אחיהם, ועוד. נוכל לראות את העיקרון הזה גם בצורות הנקבה שבהם נשמרת ת' הסמיכות בנטיות. ילדה=ילדת-, ומכאן ילדתי. לעומת זאת 'סב' שייכת לקבוצה הנפוצה שבה הסמיכות מסתיימת בעיצור שבו מסתיימת המילה, ולכן כינוי הקניין החבור יופיע ללא תיווך של תנועה: סבי, ביתו וכדומה. יש לזכור ש'סב' ולמעשה 'שָׂב' במקרא אינו קרוב משפחה אלא אדם זקן.
4
עודד שואל/ת: דברים טז פסוק 14: "ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך ועבדך" .... פסוק 15: "והיית אך שמח". אני מבין את הפעלים כמבטאים איחול [אופטטיב]: לו תשמח, לו תהיה שמח. האם צורת העבר של הפעלים יכולה להיות סמן לאופן הביטוי הזה?
רוביק עונה:
השימוש בצורות ו+עבר דקדוקי במקרא הם כידוע לא במשמעות זמן עבר אלא מתייחסות בהיבטים שונים למצב עתידי או מתמשך, בהתייחסות למה שקרוי ו' ההיפוך. 'ושמחת בחגיך' הוא תיאור של שמחה עתידית, מעתה ואילך, ויש בו יסוד של ציווי יותר מאשר של איחול.
5
רותי שואל/ת: מדוע השם 'מנשה' בפסוק הזה מקבל את הא-הידיעה. "וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר?"
רוביק עונה:
'מנשה' במקרה זה אינו שם פרטי אלא צורה ייחודית של שם המייצג שייכות: מי ששייך לשבט מנשה, ואכן בפסוק אחר נכתב 'המנַשִי', בדומה ל'הכנעני' וכדומה.
6
ישראל ליכטמן שואל/ת: במה ולמה שונה המילה אמת, בה האות א' מנוקדת בחטף סגול והטעמתה מלרע, ממילים דומות (סגוליות) שבהן 2 האותיות הראשונות מנוקדות בסגול, והטעמתן מלעיל? אבן, גפן, דרך ועוד.
רוביק עונה:
השוני רב מאוד. על פי השערה המקובלת השורש של המילה אמת הוא אמ"ן, והמקור הוא אֲמֶנֶת. ת' היא אות משקל ולא אות שורש. א' חטופה ונ' כדרכה נבלעת.
7
תמר הופמן שואל/ת: מתי ומדוע נקבע ראש השנה בחודש תשרי, שהוא החודש השביעי? קראתי, שבתשרי מתחילה שנה חקלאית חדשה, האם זו הסיבה שראש השנה נחגג בתשרי? קראתי גם, שבתקופת המקרא תחילת השנה הייתה באביב, בחודש ניסן, במקביל להתחדשות והתעוררות הטבע משנת החורף. האם ידועה לך הסיבה לשינוי?
רוביק עונה:
על פי המקרא יש למעשה שני ראשי שנה: א' בתשרי וא' בניסן. ראש השנה בתשרי אפילו מוגדר "הראשון בחודש השביעי", כלומר, ניסן הוא החודש הראשון. המקור המפורש הוא דתי: בתשרי מתחילים עשרת ימי התשובה. כמו רוב החגים יש לו ככל הנראה מקור מוקדם יותר, תחילת השנה החקלאית.
8
ישראל ליכטמן שואל/ת: בשנות השישים נהגו ילדים יוצאי מרוקו להחליף בין האות ל' לאות נ', וכך שמענו, למשל: "המורה, צִנְצְנוּ", במקום צלצלו. "את הכריך הבאתי בשקית ליילון", במקום ניילון. האם יש לתופעה זאת הסבר לשוני?
רוביק עונה:
ל' ונ' שייכות לקבוצת העיצורים הלשוניים: דטלנ"ת, ומשותף להן האפיון של אותיות השטף (למנ"ר). הן קרובות מאוד בביצוע ההקשה של הלשון על החך הקדמי, נ' קרובה יותר לשיניים. ככלל חילופי עיצורים קרובים היא תופעה מוכרת, כגון מ' לבּ' או נ' לד' בהתקררות, ט' וק' בסיפור טופלה טוטוריטו ועוד. האם חילופי העיצורים כאן אופייניים דווקא ליוצאי מרוקו? יתכן, לא מוכר לנו מחקר בנושא.
9
עדו שואל/ת: האם יש בעברית מילה זכרית הנגמרת בה' עם צליל a (לא בצליל e) פרט למספרים?
רוביק עונה:
פרט לשם האל המפורש יְהֹוָה, ה' היא המסמן של צורת הנקבה, לצד סיומת ת' שלה כללים אחרים. יוצאת מכלל זה המילה הזכרית שוליה, וכן לילה, שהיא מילה מלעילית. כמובן שבקטגוריה לא נכללות מילים המסתיימות במפיק: נגַהּ, תֵמַהּ, יָהּ ועוד, וכן כאמור שמות המספרים הזכריים.
10
איציק בנג'יו שואל/ת: מדוע בשפות הסקנדינביות המילים כל כך ארוכות? שאלתי פעם מקומי בנורווגיה שסיפר לי שיש מילים שאין להם רווח, כלומר בית ספר נכתב ביתספר, וגם שהם חסכו במילים חדשות וחיברו מילים, למשל כבאי = אישכיבויאש, וכבאית = מכוניתשלאישכיבויאש. ההסבר נשמע משכנע, השאלה האם אכן כך?
רוביק עונה:
חיבור צירופים למילים אופייני לשפות אירופה בדרך כלל. אין כאן חיסכון במילים, כי הרי מרכיבי הצירוף נשארים, אלא תהליך המתייחס לצירופים, בעיקר צירופי סמיכות, כמילה אחת. המילים בגרמנית למשל ארוכות עוד יותר. למעשה גם בעברית יש נטייה כזו בשפת הדיבור, כאשר 'בית הספר' הופך ל'הבצפר'.
11
ליאור שואל/ת: בעברית - ר' והעיצורים הגרוניים זה מקור לצרות צרורות: תשלום דגש, הנמכת תנועה, פתח גנובה, שלל חטפים - זה מוסבר בבעיות הגייה. אבל בערבית יש אותם עיצורים גרוניים, ואין שום בעיה בהגייה! דגש ב-ח' וב-ע' כמו כלום. איך זה שרק אצלנו נוצרו כל הבעיות?
רוביק עונה:
מערכת האותיות בעברית מעידה שלכל אות הייתה הגייה מיוחדת. ואולם, יש כבר עדויות על היעלמות הגרוניות בתקופת המשנה, בעיקר בצפון הארץ. כמו כן נעלמו בשלב מוקדם מאוד ההגיות המיוחדות של ג' ד' רפות, והגיית ת' רפה נותרה רק בהברה האשכנזית. על היעלמות הגרוניות בעברית החדשה השפיעה מקורם של העולים עד קום המדינה שהיו כמעט לגמרי על טהרת האשכנזים, ובשפות המקור שלהם לא היו גרוניות. מי ששומר עד היום על הגרוניות ועל עיצורים נוספים הם בני העדה התימנית.
12
עליזה פרי שואל/ת: נדמה לי שאין בעברית פועל היוצא מן המלה ׳אמא׳ כמו 'to mother' או 'materner' - האם זה יכול להיות?
רוביק עונה:
למילים רבות ודווקא מן המקורות אין שורש וגם לא נוצר מהן שורש בהמשך התפתחות העברית, וביניהן אדם, אב, אם, אח ועוד. עם זאת נוצרו מהן מילים בשיטת הגזירה קווית: אימהי ואימהוּת, אבהי, אחווה, אחיין ועוד.
13
שרה טור שואל/ת: האות צ' בא״ב העברי היא צדי או צדיק? אני יודעת שמקור הק׳ באות צדיק הוא מהאות הבאה (אגב -קוֹף או קוּף). אבל מצאתי שהשם צדיק דבק בה כבר בתקופה קדומה. מה נכון?
רוביק עונה:
אכן, הצורה המקובלת היא צדי, אבל כבר במדרש נמצא את הצורה המשנית צדיק. קוֹף וקוּף משמשות בלשון חכמים בערבוביה.
14
טל ספיר שואל/ת: קראתי את המאמר שלך לגבי צבעים, ובכל זאת כמה שאלות: 1. אדום, כתום, צהוב, סגול. כולם משקל קָטול. מדוע צבע "חום" אינו במשקל זה? 2. אדום הופך לאדמדם וצהוב לצהבהב. למה הופך חום? חוםחום? חמחם? 3. איך המילה סגלגל הפכה מעבר לתיאור צבע, גם למילה שמשמעותה אובאלי?
רוביק עונה:
הצבעים לא נוצרו בהינף אחד אלא לאורך הדורות, והמפתיע הוא דווקא שכמעט כולם נוצקו באותו משקל. לצד חום אפשר למצוא גם את תכלת (מקביל לתכול) וצבעים נוספים במקורות כמו שני וארגמן. הצבע החום נקשר לחוֹם, לצבעו של דבר מה שחומם ונשרף. המשקל המיוחד של חום מקשה על יצירת צורת הקטנה. 'סגלגל' בהוראת אליפטי מקורו ארמי, המילה קרובה כנראה למילים 'עגול'" ו'גלגל', בבניין ספעל, המוכר בשפות השמיות, וממנו התגלגלו בין היתר לחיינו הפעלים להסתלבט ולהסתערב.
15
איתי וולקוביץ שואל/ת: בפודקאסט קולולושה, תיארת את שיבוש יידוע הסמיכות, כאשר ה' הידיעה נוספת לנסמך ולא לסומך, כמשהו שהתחיל מסלנג צה"לי. תהיתי האם לא ייתכן שמדובר בשיבוש שמגיע ישירות מלשונות אירופיות. במיוחד בשפות גרמאניות, צירוף סמיכות הופך למעשה למילה אחת, והוא מיודע כמו מילה רגילה לחלוטין. האם יכול להיות שהאשכנזים דוברי היידיש פשוט היו רגילים ליידע צירופי סמיכות כמילה אחת, והשיבוש הוא בעצם עוד השפעה של היידיש על העברית?
רוביק עונה:
יש גילויים של יידוע הנסמך גם במקורות, אם כי אינם רבים: השטר חוב, הבעלי דינים, התלמידי חכמים, הבית אב, התלמוד תורה ועוד. המקור ליידוע הנסמך אינו הצהלית, אך כפי שקבעתי במחקר, בצהלית מדוברת זו ברירת המחדל: הקורס קצינים, הסמל מחלקה, והיא מאפיינת תופעת דיבור ישראלית-ילידית. קשה לראות כאן השפעה ישירה של היידיש על הצברים, אלא התייחסות לצירופי סמיכות כאל יחידה לשונית אחת, ומכאן שיידוע הנסמך טבעי יותר מאשר יידוע הסומך. התייחסות כזו קיימת בדקדוק העברי הקלסי, כאשר בסמיכות חל חוק החיטוף: שָדה ביחיד, שְדה כותנה בסמיכות.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >