שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
31
עמליה עומר שואל/ת: האם לכל המילים העבריות יש שורש?
רוביק עונה:
בשפה העברית אלפי מילים ללא שורש. כ-1500 מהן מופיעות במקרא, ורבות אחרות בלשון חכמים, בעיקר בהשפעה יוונית. עם התפתחות השפה זכו שמות רבים ללא שורש להיות בסיס ליצירת שורש חדש, ומעתה גם הן שייכות לשיטת השורשים. למשל: אבן>אב"ן> מאובן, עיר>עי"ר>עיוּר. לתהליך הזו קוראים שורשים גזורי שם.
32
דוד שואל/ת: אני מרגיש בשנים האחרונות שהשימוש בבניין הפעיל השתנה להפעיל בצירה. מה דעתך בנושא?
רוביק עונה:
אכן התופעה כבר ותיקה ומתרחבת. דעתי בנושא שלילית, אם כי נראה שקשה לעצור את התופעה.
33
יהודית שואל/ת: האם יש לנו נתונים לדעת את מספר המילים בעברית של היום? מה נכון במשפטים הבאים: מילים מקראיות כ-8000, מילים מחודשות מ-200 השנים האחרונות כ-20,000 מילים, ומה עם השאר? קראתי שבין שתי המהדורות של מילון אבן שושן נוספו לו מעל 20,000 מילים , ומה זה מלמדנו?
רוביק עונה:
הנתונים על מספר המילים מהעברית הקלסית מוסכמים, ומדובר בערך ב-8000 מילים מהמקרא, מספר דומה מלשון חכמים וכ-5000 מלשון ימי הביניים. אין הסכמה על מספר המילים בעברית היום ולא יכולה להיות. דרכי המנייה והמיון של המילים שונות בכל שיטה, וכן יש מחלוקות בשאלה אילו מילים נכנסות למילון העברי. הממעיטים מדברים על 45,000 מילים, אך על פי הערכתי בספירה סבירה ועדכנית המספר עשוי להגיע גם עד 80,000 ובוודאי שנוספו יותר מ-20,000 מילים בעברית החדשה. מילים חדשות נוספות לשפה על בסיס קבוע, רובן בתחומי ידע שונים, במקרים רבים כפעלים גזורי שם.
34
שי שואל/ת: מדוע ריבוי תארים במשפט אחד בעברית "אינו זורם", למשל: "הילדה היפה הגבוהה החכמה הלכה לביה"ס", ובאנגלית זה לגמרי "זורם": The tall beautiful smart girl went to school". כלומר מה בעברית "תוקע" את הזרימה? התחביר? הנגינה של השפה? מדוע ריבוי תארים קולח באנגלית ובעברית לא?
רוביק עונה:
שמות תואר בעברית מופיעים תמיד אחרי שם העצם אותו הם מתארים, בניגוד לאנגלית ולשפות נוספות. לכן יצירת מבע בנוסח "הילדה הגבוהה היפה החכמה הלכה לבית הספר' אינה מקובלת, ויש לפסק ולהוסיף מילית חיבור: הילדה הגבוהה, היפה והחכמה הלכה לבית הספר. זו אינה בהכרח פגיעה בזרימה. בעיקרון יש לזכור שלכל שפה נוהגים וכללים תחביריים משלה, וזו דוגמה אחת מני רבות.
35
שמואל פרי שואל/ת: לפי מה נקבעות התוספות למילה כדי להגדיר את העוסק או שייך לתחום מסוים. "אי" - חשמלאי, עיתונאי. "ניק" מוסכניק קיבוצניק. "ָן" רפתן, תפאורן. או חיתוך הקצה: זגוגית - זַגָג, משטרה שוטר וכו'.
רוביק עונה:
יש אכן מגוון משקלים לבעלי מקצוע ואין נוסחה הקובעת מתי מועדף משקל מסוים על אחר. לפעמים קובעת גזרת השורש. לגזרת השלמים עדיף משקל המקצועות העתיק קַטָּל – נפח, נגר, חרש. כאשר המקצוע והפעילות הכרוכה בו זהים הנטייה היא לבינוני – מורה, מדריך, עורך, פועל וכדומה. תוספת -אי מתאימה כאשר רוצה להדגיש את המקום או התחום בו עובד האדם: בוסתנַאי מלשון חכמים, עיתונַאי וחשמלַאי בימינו. הסיומת -ניק היא תוספת סלאבית בהשפעת היידיש, ופשתה בסלנג הישראלי במחצית הראשונה של המאה העשרים.
36
איריס שואל/ת: שמעתי לאחרונה כי בשפה העברית יש מילים בודדות מאד (שתיים) שמנוקדות בחטף סגול כשאחת מהן היא אלוהים? האם זה נכון? במידה וכן מהי המילה השנייה?
רוביק עונה:
חטף סגול אמנם אינו סימן ניקוד נפוץ אך יש לא מעט של מילים בהן הוא מופיע, בדרך כלל באמצע המילה (נֶעֱדר, נֶאֱמן, מֶחֱוָה וכדומה). בראש מילה יש מילים מעטות הנפתחות בסימן, בעיקר באות א': אֱמוני, אֱנוש, אֱגוז, וכאמור, אֱלוהים. בשאר האותיות הגרוניות ברירת המחדל בראש המילה היא בדרך כלל חטף פתח.
37
ארז שמרלר שואל/ת: סיימתי לאחרונה לקרוא ספר המנתח את התרחקות האדם מהטבע דרך השימוש בשפה בכלל ושפה כתובה בפרט. הוא טוען כי המעבר לשפה כתובה וכתב פונטי היווה גורם מרכזי בהיבדלות האדם מהטבע והניכור ממנו. בספר הוא מדבר רבות על השפה העברית כבסיס למעבר העולם המערבי לכתב פונטי, זאת על ידי אימוץ האותיות העבריות על ידי היוונים והפיכת אותיות אהו"י לאימות קריאה. בספר נטען כי במקור אותיות הא"ב ייצגו חיות וחפצים (א=שור, ב=בית, ג=גמל וכו') ועם המעבר לכתב פונטי בו האותיות מייצגות צליל ותו לא נוצר גם ריחוק בין האדם לטבע. האם אכן העברית הייתה חלוצה במעבר לכתב פונטי, והאם באמת אימוץ אותיות הא"ב על ידי היוונים ובהמשך על ידי הרומאים, היה גורם מפתח בהתפתחות הכתב הלטיני כפונטי?
רוביק עונה:
התיאור נכון באופן חלקי. הכתיב שבו עומד עיצור מול אות כתובה הוא תגלית של פועלים כנענים שעבדו במכרות במצרים, והכתב הוא כתב ציורים כנעני-פיניקי המושפע מכתב החרטומין, שכבר איבד את הקשר הישיר בין הציור והאות, ואומץ על ידי אבותינו עד שהוחלף בכתב הארמי המרובע. מאזורנו נדדה השיטה החדשה ליוון, ושם פתרו את חולשת השיטה החסרה באמצעות סימנים לתנועות, על ידי הצבת חמישה סימנים המייצגים תנועות ולא עיצורים. האם בגלל שינוי אופי הכתב התרחק האדם מהטבע? תמהני. זה בוודאי לא רלוונטי לכתב היתדות, שאין בו יסוד פיגורטיבי כלשהו.
38
הלי שואל/ת: אשמח לדעת מדוע העתיד של הגופים "אתה" ו"היא" זהים?
רוביק עונה:
השאלה הטרידה חוקרים רבים ולא נמצאה לה תשובה. אין ספק שת' של הנוכח: אתה תשמור, אתה תעבוד וכדומה היא גילום של כינוי הגוף אתה: אתה שְמור, אתה עבוד וכדומה. לעומת זאת, כפי שמנסח זאת המדקדק גזניוס, לא נמצא הסבר מספיק לת' של הנסתרת: היא תעבוד. גזניוס מזכיר שת' מיוחדת לצורות נקביות בשמות העצם, אך זו ת' מסיימת ולכן זה אינו מספק עדיין הסבר.
39
מעין שואל/ת: למה למילה ניקיון הסתעפויות רבות כמו לצחצח, לרחוץ, לשטוף? למה יש מקום כל כך חשוב למילה ניקיון בשפה העברית?
רוביק עונה:
היחס המיוחד לניקיון ביהדות נובע ממצוות דתיות רבות, שבהן הניקיון נתפס כדרך לייצג קדושה. הכוהן הגדול 'רחץ בניקיון כפיו' כשנכנס לבית המקדש, ובמצוות היהדות נוטלים – שוטפים – ידיים כטקס מחייב לפני ארוחה וגם לפני שלבים בארוחה. עם זאת, גם בשפות אחרות מילים נרדפות רבות לענייני ניקיון, שהוא אחד המאפיינים של המודרניות.
40
בארקלי שואל/ת: מה המשקל שיש לטוויטר ישראל לדעתך, בחידושי שפה? וייצור סלנג בעברית? ועד כמה הוא גולש אחר כך לשימוש כללי?
רוביק עונה:
הטוויטר הוא שלב בשרשרת הרשתות החברתיות שהשפעתן על השפה רבה מאוד, גם באוצר המילים. עם זאת, עיקר החידושים נוצרו בשלבים מוקדמים יותר, בתוכנות המסרים הקצרים, בפייסבוק ועוד. מידע על הסלנג הפנימי של הטוויטר אפשר למצוא באתר הזירה הלשונית בקישור https://bit.ly/3oAl3d2.
41
שקד קלינמן שואל/ת: המרצה שלי במתמטיקה נוהג לומר: ״למה קוראים לשולחן ׳שולחן׳ - ככה!״... רציתי לשמוע לדעתך, האם אכן אין סיבה לשמו של השולחן?
רוביק עונה:
המרצה צודק. רוב המילים העתיקות נוצרו אולי בהקשר כלשהו שאינו ידוע לנו, אך עבורנו הן שרירותיות ומשמשות לתקשורת. המילים שאפשר להצביע על משמעות מקורית שלהן הן מילות התצליל, האונומטופֵאות. ככל שהשפה מתפתחת ומילים מתחילות להיווצר על בסיס מילים קודמות או שורשים קודמים, כבר אין מדובר בשרירות.
42
טל שואל/ת: במקרים מסוימים ניתן להשמיט את המילה "את", למשל "לקחתי הספר" במקום "לקחתי את הספר". האם יש מקרים שבהם אסור להשמיט את המילה "את", או שזו אפשרות גורפת ותלויה רק בסגנון המדבר (שפה מליצית לעומת שפה מדוברת, וכד')?
רוביק עונה:
'את' היא תופעה ייחודית בעולם הלשונות, יש לה מקבילה מסוימת רק בארמית הקדומה. לכאורה אין צורך במילית מיוחדת לפני מושא ישיר מיודע, אך כאמור העברית מציעה זאת, ו'את' היא המילה הנפוצה ביותר במקרא. השמטת 'את' לגיטימית ואינה משנה את משמעות המשפט, ובן גוריון התנגד לה מסיבה זו, וגם בהשפעת הרוסית שבה אין סימני יידוע. אך הנוהג המקובל כולל 'את' לפני מושא, והשמטה שלו נראית מוזרה וארכאית.
43
רפי נוימן שואל/ת: מי שצד בעלי חיים נקרא צייד, מי שדג דגים נקרא דייג, מי ששט בסירה נקרא שייט. מדוע מי שמל תינוקות נקרא מוהל ולא מַיָיל?
רוביק עונה:
שמות מקצועות בעברית מאז ומתמיד היו בכמה משקלים. המרכזיים בהם הם משקל קַטָּל (נגר, נפח וכדומה) ומשקלי הבינוני, הנפוצים יותר: רועה, מורה, מדריך, מצביא, מנצח, וגם מוהל. מהל ומל הם שני פעלים חלופיים לאותה פעולה של כריתת עורלת התינוק.
44
נתי שואל/ת: האם יש קשר אטימולוגי בין כל הפעלים הללו - כתש, כתת, כסס, קצץ, קצר, קצע, קטע, קטף, קטם, גדע, גזע, גזר, גזם, גזר, גזם, גדע, גזז, קזז, קטל?
רוביק עונה:
על פי תיאוריית השורש הדו עיצורי בשפות שמיות קדומות יש מקור משותף לרוב השורשים האלה. לעיצורי ק"ט מוסיפים עיצור נוסף וכך נקבל את קטע, קטף, קטם. ט' מומרת בצ' במעברי שפות שמיות ולכן אפשר לראות כאן קשר לקצע, קצץ, קצר ועוד. ריכוך הק' מתממש בג', וריכוך הצ' בז', ומתקבלים גזר, גזז, גזם ועוד. לא נראה שכתש וכתת קשורות לאפשרות הזו, ובכל מקרה יש לזכור שמדובר בתאוריה שלא כולם מסכימים לה.
45
רנה שואל/ת: כיצד נוצרים וממשיכים להיווצר פעלים עם 4 אותיות שורש? מה משותף להם? מה מאפיין אותם?
רוביק עונה:
יצירת שורשים של ארבע אותיות מופיעה כבר במקורות והיא פורייה מאוד בעברית החדשה. היא מתאפשרת בזכות הבניינים הכבדים – פיעל, פועל והתפעל – שבהם יש מקום לעיצור נוסף באמצע השורש בזכות ההכפלה. השורשים נוצרים בכמה ערוצים. ערוץ מרכזי הם שורשים תנייניים, שבהם נוסף עיצור לשורש מקורי, לעיתים בעקבות אות שימוש מקורית או בתוספת עיצור תומך, או הכפלה של העיצור הסוגר: פקד=תפקד, שרט=שרטט, שכן=מִשכן (בעקבות מַשכון), כפל=שכפל. קבוצה נוספת היא שורשים גזורי שם שנגזרו ממילה עברית או לועזית המספקת ארבע אותיות שורש: לפרגן, להתפלסף, לחצצר ועוד.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >