שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
שמואל פרי שואל/ת: לפי מה נקבעות התוספות למילה כדי להגדיר את העוסק או שייך לתחום מסוים. "אי" - חשמלאי, עיתונאי. "ניק" מוסכניק קיבוצניק. "ָן" רפתן, תפאורן. או חיתוך הקצה: זגוגית - זַגָג, משטרה שוטר וכו'.
רוביק עונה:
יש אכן מגוון משקלים לבעלי מקצוע ואין נוסחה הקובעת מתי מועדף משקל מסוים על אחר. לפעמים קובעת גזרת השורש. לגזרת השלמים עדיף משקל המקצועות העתיק קַטָּל – נפח, נגר, חרש. כאשר המקצוע והפעילות הכרוכה בו זהים הנטייה היא לבינוני – מורה, מדריך, עורך, פועל וכדומה. תוספת -אי מתאימה כאשר רוצה להדגיש את המקום או התחום בו עובד האדם: בוסתנַאי מלשון חכמים, עיתונַאי וחשמלַאי בימינו. הסיומת -ניק היא תוספת סלאבית בהשפעת היידיש, ופשתה בסלנג הישראלי במחצית הראשונה של המאה העשרים.
17
איריס שואל/ת: שמעתי לאחרונה כי בשפה העברית יש מילים בודדות מאד (שתיים) שמנוקדות בחטף סגול כשאחת מהן היא אלוהים? האם זה נכון? במידה וכן מהי המילה השנייה?
רוביק עונה:
חטף סגול אמנם אינו סימן ניקוד נפוץ אך יש לא מעט של מילים בהן הוא מופיע, בדרך כלל באמצע המילה (נֶעֱדר, נֶאֱמן, מֶחֱוָה וכדומה). בראש מילה יש מילים מעטות הנפתחות בסימן, בעיקר באות א': אֱמוני, אֱנוש, אֱגוז, וכאמור, אֱלוהים. בשאר האותיות הגרוניות ברירת המחדל בראש המילה היא בדרך כלל חטף פתח.
18
ארז שמרלר שואל/ת: סיימתי לאחרונה לקרוא ספר המנתח את התרחקות האדם מהטבע דרך השימוש בשפה בכלל ושפה כתובה בפרט. הוא טוען כי המעבר לשפה כתובה וכתב פונטי היווה גורם מרכזי בהיבדלות האדם מהטבע והניכור ממנו. בספר הוא מדבר רבות על השפה העברית כבסיס למעבר העולם המערבי לכתב פונטי, זאת על ידי אימוץ האותיות העבריות על ידי היוונים והפיכת אותיות אהו"י לאימות קריאה. בספר נטען כי במקור אותיות הא"ב ייצגו חיות וחפצים (א=שור, ב=בית, ג=גמל וכו') ועם המעבר לכתב פונטי בו האותיות מייצגות צליל ותו לא נוצר גם ריחוק בין האדם לטבע. האם אכן העברית הייתה חלוצה במעבר לכתב פונטי, והאם באמת אימוץ אותיות הא"ב על ידי היוונים ובהמשך על ידי הרומאים, היה גורם מפתח בהתפתחות הכתב הלטיני כפונטי?
רוביק עונה:
התיאור נכון באופן חלקי. הכתיב שבו עומד עיצור מול אות כתובה הוא תגלית של פועלים כנענים שעבדו במכרות במצרים, והכתב הוא כתב ציורים כנעני-פיניקי המושפע מכתב החרטומין, שכבר איבד את הקשר הישיר בין הציור והאות, ואומץ על ידי אבותינו עד שהוחלף בכתב הארמי המרובע. מאזורנו נדדה השיטה החדשה ליוון, ושם פתרו את חולשת השיטה החסרה באמצעות סימנים לתנועות, על ידי הצבת חמישה סימנים המייצגים תנועות ולא עיצורים. האם בגלל שינוי אופי הכתב התרחק האדם מהטבע? תמהני. זה בוודאי לא רלוונטי לכתב היתדות, שאין בו יסוד פיגורטיבי כלשהו.
19
הלי שואל/ת: אשמח לדעת מדוע העתיד של הגופים "אתה" ו"היא" זהים?
רוביק עונה:
השאלה הטרידה חוקרים רבים ולא נמצאה לה תשובה. אין ספק שת' של הנוכח: אתה תשמור, אתה תעבוד וכדומה היא גילום של כינוי הגוף אתה: אתה שְמור, אתה עבוד וכדומה. לעומת זאת, כפי שמנסח זאת המדקדק גזניוס, לא נמצא הסבר מספיק לת' של הנסתרת: היא תעבוד. גזניוס מזכיר שת' מיוחדת לצורות נקביות בשמות העצם, אך זו ת' מסיימת ולכן זה אינו מספק עדיין הסבר.
20
מעין שואל/ת: למה למילה ניקיון הסתעפויות רבות כמו לצחצח, לרחוץ, לשטוף? למה יש מקום כל כך חשוב למילה ניקיון בשפה העברית?
רוביק עונה:
היחס המיוחד לניקיון ביהדות נובע ממצוות דתיות רבות, שבהן הניקיון נתפס כדרך לייצג קדושה. הכוהן הגדול 'רחץ בניקיון כפיו' כשנכנס לבית המקדש, ובמצוות היהדות נוטלים – שוטפים – ידיים כטקס מחייב לפני ארוחה וגם לפני שלבים בארוחה. עם זאת, גם בשפות אחרות מילים נרדפות רבות לענייני ניקיון, שהוא אחד המאפיינים של המודרניות.
21
בארקלי שואל/ת: מה המשקל שיש לטוויטר ישראל לדעתך, בחידושי שפה? וייצור סלנג בעברית? ועד כמה הוא גולש אחר כך לשימוש כללי?
רוביק עונה:
הטוויטר הוא שלב בשרשרת הרשתות החברתיות שהשפעתן על השפה רבה מאוד, גם באוצר המילים. עם זאת, עיקר החידושים נוצרו בשלבים מוקדמים יותר, בתוכנות המסרים הקצרים, בפייסבוק ועוד. מידע על הסלנג הפנימי של הטוויטר אפשר למצוא באתר הזירה הלשונית בקישור https://bit.ly/3oAl3d2.
22
שקד קלינמן שואל/ת: המרצה שלי במתמטיקה נוהג לומר: ״למה קוראים לשולחן ׳שולחן׳ - ככה!״... רציתי לשמוע לדעתך, האם אכן אין סיבה לשמו של השולחן?
רוביק עונה:
המרצה צודק. רוב המילים העתיקות נוצרו אולי בהקשר כלשהו שאינו ידוע לנו, אך עבורנו הן שרירותיות ומשמשות לתקשורת. המילים שאפשר להצביע על משמעות מקורית שלהן הן מילות התצליל, האונומטופֵאות. ככל שהשפה מתפתחת ומילים מתחילות להיווצר על בסיס מילים קודמות או שורשים קודמים, כבר אין מדובר בשרירות.
23
טל שואל/ת: במקרים מסוימים ניתן להשמיט את המילה "את", למשל "לקחתי הספר" במקום "לקחתי את הספר". האם יש מקרים שבהם אסור להשמיט את המילה "את", או שזו אפשרות גורפת ותלויה רק בסגנון המדבר (שפה מליצית לעומת שפה מדוברת, וכד')?
רוביק עונה:
'את' היא תופעה ייחודית בעולם הלשונות, יש לה מקבילה מסוימת רק בארמית הקדומה. לכאורה אין צורך במילית מיוחדת לפני מושא ישיר מיודע, אך כאמור העברית מציעה זאת, ו'את' היא המילה הנפוצה ביותר במקרא. השמטת 'את' לגיטימית ואינה משנה את משמעות המשפט, ובן גוריון התנגד לה מסיבה זו, וגם בהשפעת הרוסית שבה אין סימני יידוע. אך הנוהג המקובל כולל 'את' לפני מושא, והשמטה שלו נראית מוזרה וארכאית.
24
רפי נוימן שואל/ת: מי שצד בעלי חיים נקרא צייד, מי שדג דגים נקרא דייג, מי ששט בסירה נקרא שייט. מדוע מי שמל תינוקות נקרא מוהל ולא מַיָיל?
רוביק עונה:
שמות מקצועות בעברית מאז ומתמיד היו בכמה משקלים. המרכזיים בהם הם משקל קַטָּל (נגר, נפח וכדומה) ומשקלי הבינוני, הנפוצים יותר: רועה, מורה, מדריך, מצביא, מנצח, וגם מוהל. מהל ומל הם שני פעלים חלופיים לאותה פעולה של כריתת עורלת התינוק.
25
נתי שואל/ת: האם יש קשר אטימולוגי בין כל הפעלים הללו - כתש, כתת, כסס, קצץ, קצר, קצע, קטע, קטף, קטם, גדע, גזע, גזר, גזם, גזר, גזם, גדע, גזז, קזז, קטל?
רוביק עונה:
על פי תיאוריית השורש הדו עיצורי בשפות שמיות קדומות יש מקור משותף לרוב השורשים האלה. לעיצורי ק"ט מוסיפים עיצור נוסף וכך נקבל את קטע, קטף, קטם. ט' מומרת בצ' במעברי שפות שמיות ולכן אפשר לראות כאן קשר לקצע, קצץ, קצר ועוד. ריכוך הק' מתממש בג', וריכוך הצ' בז', ומתקבלים גזר, גזז, גזם ועוד. לא נראה שכתש וכתת קשורות לאפשרות הזו, ובכל מקרה יש לזכור שמדובר בתאוריה שלא כולם מסכימים לה.
26
רנה שואל/ת: כיצד נוצרים וממשיכים להיווצר פעלים עם 4 אותיות שורש? מה משותף להם? מה מאפיין אותם?
רוביק עונה:
יצירת שורשים של ארבע אותיות מופיעה כבר במקורות והיא פורייה מאוד בעברית החדשה. היא מתאפשרת בזכות הבניינים הכבדים – פיעל, פועל והתפעל – שבהם יש מקום לעיצור נוסף באמצע השורש בזכות ההכפלה. השורשים נוצרים בכמה ערוצים. ערוץ מרכזי הם שורשים תנייניים, שבהם נוסף עיצור לשורש מקורי, לעיתים בעקבות אות שימוש מקורית או בתוספת עיצור תומך, או הכפלה של העיצור הסוגר: פקד=תפקד, שרט=שרטט, שכן=מִשכן (בעקבות מַשכון), כפל=שכפל. קבוצה נוספת היא שורשים גזורי שם שנגזרו ממילה עברית או לועזית המספקת ארבע אותיות שורש: לפרגן, להתפלסף, לחצצר ועוד.
27
נעמי קולן שואל/ת: נעמי קולן זה זמן רב שנושא המילים מעניין אותי ויש לי כמה שאלות. כוונתי לשתי מילים זהות עם פירוש שונה (למיטב ידיעתי). אם זה נכון, מה הסיבה? לחלל בחליל - לחלל שבת, בד של בגד - בד/ענף. לסעוד בסעודה - לסעוד/לעזור. שיח צומח - שיח/ שיחה?
רוביק עונה:
מילים שונות במשמעות ובמקור אך זהות בדרך בה הם נכתבות ונשמעות נקראות הומונימים. העברית יש אלפי הומונימים, ובדרך כלל מדובר בצירוף מקרים. פרט ל'סעודה' כל יתר הדוגמאות הם הומונימים. דוגמאות רבות לכך אפשר למצוא במדור "קשור לא קשור" ב"שאל את רוביק".
28
עדו שואל/ת: מתברר שבאסטונית יש מילים רבות שהומצאו יש מאין במאה ה-19, האם גם בעברית יש מילים שהומצאו יש מאין?
רוביק עונה:
בעברית החדשה אין מילים שהומצאו יש מאין. רובן ככולן נשענות באמצעות גזירת שורש-משקל או בסיס-סיומת מהעברית הקלסית, מיעוטן מושפעות משפות אחרות כמו ריבה, בובה ועוד. בן יהודה היפך ברעיון להמציא מילים יש מאין בדומה למילה הלועזית גז, אבל ויתר על הרעיון. בעברית הקלסית יש מילים לא מעטות שמקורן אינו ידוע.
29
ואיל שואל/ת: מהם הנושאים החשובים ביותר בדקדוק מעמת, ואם אפשר להדגים?
רוביק עונה:
'דקדוק מעמת' הוא דקדוק המשווה בין שפות או בין משפחות לשונות. הוא נוגע כמעט בכל תחום של חקר הלשון ומנגנוני השפה. מבנים תחביריים, פונטיקה ותורת הצורות. כך בפונטיקה או פונולוגיה משווים בין העיצורים והתנועות בכל שפה ומצביעים על הבדלים או קרבה. דוגמה מובהקת לדקדוק משווה הוא העיסוק הנרחב בעיצור R, שיש לו מימושים שונים בשפות שונות.
30
כבי שואל/ת: מדי פעם אתה כותב על הגחמה לפיה מספר זכר מסתיים בה' והמספר הנקבי הוא ללא סיומת. נדמה לי שמעל המספרים מתנוססת לה הגחמה הבאה: את ואתה.
רוביק עונה:
רעיון נאה אבל הוא אינו מסביר את התופעה. בכינויי הגוף את ואתה המקור הוא בתנועות יחסה. תנועת היחסה i בנקבה נאלמה והפכה שווא, תנועה היחסה a לזכר התרחבה וקיבלה בכתב את ה' הידיעה. במספרים בזכר, וכן בשמות העצם הרגילים בנקבה, ה' סופית מייצגת את סיומת הנקבה המקובלת בעברית, שהיא ריכוך של ת'.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >