שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
רואי מעוז שואל/ת: צפיתי עם אבי במשחק כדורגל והוא סיפר לי שפעם להרבה מהמושגים בענף היו מילים לועזיות. נגיד שופט הקו היה 'ליימאן' (שיבוש של: line man), המגן היה 'בק' (back), 'נבדל' כמובן היה 'אופסייד'. שמתי לב שבעוד שבכדורגל כיום אנחנו כן משתמשים במושגים עבריים, בכדורסל עדיין השפה היא יותר לועזית. לדוגמא: תפקידי השחקנים בפי השדרנים הם סנטר, פארוואד וגארד. אתה אולי יודע להגיד למה בכדורגל העברית "יותר תפסה" ובכדורסל פחות?
רוביק עונה:
משחקי הכדורגל שודרו בישראל ברדיו ואחר כך בטלוויזיה והיו כפופים ליועצים לשוניים ולכן המונחים הבריטיים פינו את מקומם בהדרגה למונחים עבריים, והשדרים השפיעו על השימוש הכללי. גם בשידורי הכדורסל בעבר השתמשו במילים עבריות, אבל ככל שהכדורסל הישראלי הפך בינלאומי יותר, וכן עלה העניין בליגת האן. בי. איי. העדיפו השדרים להשתמש במונחים באנגלית.
17
אפרת שואל/ת: שחין, קברן, יערן, חזן, מהי המילה יוצאת הדופן מבחינת דרך התצורה שלה ומדוע?
רוביק עונה:
שחיין, קברן ויערן הם במשקל קטלן המתמקד במקרים אלה ורבים אחרים במקצועות או תכונות (עצלן, חסכן). לגבי חזן, ככל הנראה המקור באכדית ששאלה אותו משומרית, שאינה שפה שמית, ולכן נ' היא אות שורש ולא אות משקל. יש גם השערה שהמקור הוא חזה – ראה, צפה, ואם כן הוא קרוב למשקל קטלן, אך זו השערה מסופקת.
18
מיכאל בלקין שואל/ת: מדוע השם של האיבר "עין" דומה בשפות כה רבות באירופה ובאזורנו? בשפות הלטיניות המקור הוא כנראה oculus, אך איך להסביר את המילה בעברית ובערבית?
רוביק עונה:
עין היא מילה שמית המופיעה בשפות רבות, ולא רק בערבית ובעברית. אלפי מילים במשפחת השפות השמיות דומות זו לזו ומרמזות על השפה השמית הקדומה, הפרוטושמית. כך הדבר גם במשפחות אחרות, כמו השפות ההודו אירופיות.
19
מלכיאל שאול שואל/ת: האם הינך מכיר דוגמאות לעבר הווה ועתיד מושלם במקרא? בפרשת בא בספר שמות מופיע "ויעל הארבה". המילה ויעל מנוקדת וְיַעַל. האם מילה זו דוגמא לעתיד מושלם? המילה מופיעה שנית בהמשך וַיַעַל הארבה ... - והיא מנוקדת כאשר ה-הפתח. האם משמעותה עבר מושלם?
רוביק עונה:
מערכת הזמנים במקרא היא מערכת הבנויה על אספקטים ועל נקודות זמן המתייחסות זו לזו. "ויעל הארבה" בשתי הדוגמאות אינו חורג מכך: אז (בנקודת זמן מסוימת) עלה הארבה. הפעלים עם מה שקרוי ו' ההיפוך מייצגים את התכונה הזו. עקרונות הזמן המושלם מקורם כולם מלשון חז"ל.
20
דביר שואל/ת: למה מחיי השפה הקפידו מאוד על כל מיני כללים בעברית למרות שזה לא היה להם טבעי בשפות האירופיות שרובם הגיעו מהן, אבל לא ניסו אפילו ללמוד ולהקפיד על הגיית האותיות ו, ח, ע, ט, ק (ה?)? לפחות על w שזה קל. ולמה הגיית התימנים שהגיעו מוקדם 1881, כמעט לא השפיעה על ההגיה של היום? דווקא על ריש שמתי לב שניסו להקפיד, למה? מה ההבדל בין ריש לשאר האותיות? ולמה למרות שבהתחלה הקפידו על ריש מקישה אנחנו היום הוגים ריש ענבל?
רוביק עונה:
השאלה רחבה, ולכן אסתפק בתשובה כללית ופשוטה: מבטאים והגייה הם החלק הדינמי והנזיל ביותר של השפה, והניתנים פחות מכל לאכיפה ולהכוונה. הדיבור הטבעי מוביל להגייה מסוימת, ואנו רואים זאת גם בהבדלי הגייה בין עולים מתפוצות שונות ובין בני עדות שונות.
21
דורית שואל/ת: למעט מילים השאולות מלעז או נוצרו בדרך של הלחם או ראשי תיבות, האם לכל יתר המילים יש שורש?
רוביק עונה:
בהחלט לא. לאלפי מילים מלשון המקרא ולשון חז"ל אין שורש, וביניהן מילים בסיסיות כמו אב, אח, פה, דב ועוד. עם זאת לא מעט מילים נטולות שורש זכו לשורש בהמשך, בתופעה הקרויה 'שורשים גזורי שם', כולל מילים רבות שמקורן בלעז מודרני או בראשי תיבות: אבן/להתאבן, צנזורה/לצנזר, דו"ח/לדווח.
22
אבי שואל/ת: אם הקריאה א', איך היא נוצרה? מהתפתחות טבעית בעברית העתיקה? או שנוצרה רק בעברית החדשה בגלל היידיש והערבית?
רוביק עונה:
אם הקריאה א' בהגיות שונות, לא רק בתנועת a, נפוצה מאוד במקרא, כמו במילה הראשונה – בראשית, מילים כמו לקראת, תאכל וכדומה. בדרך כלל האות מעידה על עיצור א' שהתרכך ואיבד את עיצוריותו. לצד מילים שהתקבעה בהן בעבר, היא משמשת למילים לועזיות כדי למנוע קריאה שגויה.
23
אפרת שואל/ת: בסמיכות מיידעים את הנסמך. בתורה מצינו בפרשת בראשית פרק ג' "ומפרי עץ הדעת אשר בתוך הגן". למה יש צורך בהוספה "אשר בתוך הגן" אחרי שיש יידוע?
רוביק עונה:
'אשר בתוך הגן' אינה חלק מהסמיכות אלא פסוקית לוואי. באמצעותה מדגישים שעץ הדעת נמצא בתוך גן העדן.
24
עודד פרייליך שואל/ת: 'בראשית ברא ... והארץ היתה ...'. שאלה דקדוקית. הנח לפירוש המקובל. האם אפשר להבין את 'היתה' כמציינת מצב שהיה קודם ל'ברא', והסתיים עם מעשה הבריאה? בתרגום השבעים בא en [ה-e כאן היא eta], בוולגטה בא erat שניהם אימפרפקט. האם יש דרך הבחנה בעברית בין פרפקט ואימפרפקט?
רוביק עונה:
השאלה העסיקה פרשנים רבים והדעות חלוקות. על פי עמדה אפשרית הארץ או היקום היו קיימים באופן כאוטי לפני הבריאה, ומעשה הבריאה השליט בהם סדר. מכאן שאלות תאולוגיות רבות נוסח 'מי ברא את העולם לפני שאלוהים ברא את העולם'. האפשרות השנייה המקובלת יותר, או לפחות מעלה פחות שאלות היא, שאחרי רגע הבריאה, היקום שנברא זה עתה היה אכן חסר סדר, ומרגע זה אלוהים החל להשליט בו סדר. לגבי סוגיית המושלם-לא מושלם, הקשורה בממד האספקט של השפה, התשובות לכך אינן בתורת הצורות, בניגוד לאנגלית, למשל, אלא בסגנון ובבחירות תחביריות. למשל 'היה הולך' היא פעולה שאפשר לטעון שאינה מושלמת לעומת 'הלך'.
25
ראם בנטל ואורנה סער שואל/ת: מה ההסבר לכך שאומרים אֶתכם ולא אותכם?
רוביק עונה:
ההסבר לכך מורכב מאוד וזה אינו המקום לפירוט יתר. הוא קשור בהתפתחות הנטיות של מילית היחס אֶת-. הצורות המוקדמות, הנקשרות ל'עם', היו תמיד בחיריק: איתי, איתו איתכם וכדומה. בצורות המאוחרות יותר החלו השפעות של תנועת הנטייה. ברוב המקרים התקבעה תנועת o, המתרחקת דווקא או מתבדלת מתנועת הנטייה. אותי ולא אֶתי, אותנו ולא אֶתנו. תנועת e של אֶת נשמרה במקרים שבהם תנועת הנטייה הייתה e – ומכאן אֶתכֶם, אֶתכֶן, אם כי בכמה מקומות במקרא אפשר למצוא את הצורה 'אותכם', הנחשבת היום שגויה. בצורת הנסתרים אכן מופיעות במקרא הצורות אֶתהֶן , אֶתהֶם, אבל באנלוגיה לרוב הנטיות השתרשו הצורות 'אותם', אותן'.
26
רזיה יפה שואל/ת: מדוע הנטייה של אח, אב, חם היא בתוספת י' (אחיו, אביו, חמיו), אבל של סב - סבו? נטיית המילים בעברית נשענת על צורת הסמיכות.
רוביק עונה:
מילים בזכר מסתיימות בעברית בדרך כלל בעיצור ללא תנועה. בקבוצת מילים חשובות אך מעטות יחסית, צורת הסמיכות של מילה מסתיימת בתנועה: אב=אבי, חם=חמי, אח=אחי. יש לכך שורשים בהתפתחות מוקדמת מאוד של השפה. לכן הנטייה במקרים אלה תהיה אביו, אחיהם, ועוד. נוכל לראות את העיקרון הזה גם בצורות הנקבה שבהם נשמרת ת' הסמיכות בנטיות. ילדה=ילדת-, ומכאן ילדתי. לעומת זאת 'סב' שייכת לקבוצה הנפוצה שבה הסמיכות מסתיימת בעיצור שבו מסתיימת המילה, ולכן כינוי הקניין החבור יופיע ללא תיווך של תנועה: סבי, ביתו וכדומה. יש לזכור ש'סב' ולמעשה 'שָׂב' במקרא אינו קרוב משפחה אלא אדם זקן.
27
עודד שואל/ת: דברים טז פסוק 14: "ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך ועבדך" .... פסוק 15: "והיית אך שמח". אני מבין את הפעלים כמבטאים איחול [אופטטיב]: לו תשמח, לו תהיה שמח. האם צורת העבר של הפעלים יכולה להיות סמן לאופן הביטוי הזה?
רוביק עונה:
השימוש בצורות ו+עבר דקדוקי במקרא הם כידוע לא במשמעות זמן עבר אלא מתייחסות בהיבטים שונים למצב עתידי או מתמשך, בהתייחסות למה שקרוי ו' ההיפוך. 'ושמחת בחגיך' הוא תיאור של שמחה עתידית, מעתה ואילך, ויש בו יסוד של ציווי יותר מאשר של איחול.
28
רותי שואל/ת: מדוע השם 'מנשה' בפסוק הזה מקבל את הא-הידיעה. "וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר?"
רוביק עונה:
'מנשה' במקרה זה אינו שם פרטי אלא צורה ייחודית של שם המייצג שייכות: מי ששייך לשבט מנשה, ואכן בפסוק אחר נכתב 'המנַשִי', בדומה ל'הכנעני' וכדומה.
29
ישראל ליכטמן שואל/ת: במה ולמה שונה המילה אמת, בה האות א' מנוקדת בחטף סגול והטעמתה מלרע, ממילים דומות (סגוליות) שבהן 2 האותיות הראשונות מנוקדות בסגול, והטעמתן מלעיל? אבן, גפן, דרך ועוד.
רוביק עונה:
השוני רב מאוד. על פי השערה המקובלת השורש של המילה אמת הוא אמ"ן, והמקור הוא אֲמֶנֶת. ת' היא אות משקל ולא אות שורש. א' חטופה ונ' כדרכה נבלעת.
30
תמר הופמן שואל/ת: מתי ומדוע נקבע ראש השנה בחודש תשרי, שהוא החודש השביעי? קראתי, שבתשרי מתחילה שנה חקלאית חדשה, האם זו הסיבה שראש השנה נחגג בתשרי? קראתי גם, שבתקופת המקרא תחילת השנה הייתה באביב, בחודש ניסן, במקביל להתחדשות והתעוררות הטבע משנת החורף. האם ידועה לך הסיבה לשינוי?
רוביק עונה:
על פי המקרא יש למעשה שני ראשי שנה: א' בתשרי וא' בניסן. ראש השנה בתשרי אפילו מוגדר "הראשון בחודש השביעי", כלומר, ניסן הוא החודש הראשון. המקור המפורש הוא דתי: בתשרי מתחילים עשרת ימי התשובה. כמו רוב החגים יש לו ככל הנראה מקור מוקדם יותר, תחילת השנה החקלאית.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >